תפיסת המכור על פי התורה הקדושה
בכל יהודי מצויים כוחות רוחניים, אורות רוחניים, והם נותנים לו את היכולת לעשות ולהצליח אם הוא מחובר אליהם. עולמנו נקרא "עולם התיקון", וגם אנו, בתוכו, יועדנו לתקן, לתקן את חטא אדם הראשון ואת שבירת הכלים ועולם התוהו כי כולנו נשמות אדם הראשון (הארי הקדוש, שער הגלגולים) וחטאנו. ככל שהתיקון עוסק במקום נמוך יותר, והאדם עובד את בוראו ממקום חשוך יותר, יש לקב"ה נחת רוח גדולה יותר.
רבנו חיים ויטאל אומר בספר "עץ החיים" (שער שבירת הכלים, שער המלכים) שלפני בריאת העולם נשברו שבעה מלכים (כלים), שהיו למעשה עולמות קדומים, ובעקבות השבר הגדול הזה התפזרו הניצוצות של הכלים, והם כל הבריאה כולה. הניצוצות של המלכים הם חלקי נשמות שיש בעולם, שנפלו לקליפה ולטומאה, וכן ניצוצות נשמת אדם הראשון שחטא. היהודי יורד לעולם כדי לתקן את נשמתו בבחינה שבה נפגמה, כלומר הוא יורד למקום של טומאה כדי לפדות את הניצוצות הקדושים שנפלו אליה.
כדי להילחם בטומאה זו הוריד הקב"ה נשמות גבוהות מאוד, נשמות עליונות, אשר מסוגלות לסיים את התיקון ולעלות את הניצוצות הקדושים מהמקומות הנמוכים ביותר. אומנם חיצונית, המכורים,( מכורים לסמים, הימורים, אלכוהול, ועוד) נראים גסים, הם נמצאים בתחתיות ויורדים למקומות הנמוכים ביותר שיש, אבל בשורשם – הם נשמות המגיעות מ"חלקו של משיח", ורק מי שהוא חלקו של משיח, מסוגל לרדת אל הטומאה הקשה, להכרית אותה, ולפדות משם את ניצוצות הקדושה (הרמח"ל, ספר המאמרים, מאמר הגאולה). נשמות אלה הן נשמות של גאולה, ויש להן כוח מיוחד. ההתאמצות שלהן, הקושי, התפילות מהמקומות הקשים והטמאים, הקימה שלהן – פודה את ניצוצות הקודש ועושה נחת רוח גדולה לריבונו של עולם.
כמובן, המכור אינו בוחר להיות מכור, ואין הוא אשם או פגום, אלא להיפך – מכיוון שיש לו נשמה גבוהה, שיכולה לרדת למקומות נמוכים ולצאת משם, ואף לפדות ניצוצות נשמתים, בחרו בו משמיים לעשות את העבודה הקשה הזאת. ובפועל, בחייהם, מכורים הם אנשים שהגיעו לסבל בלתי נתפס, לחושך, לכאב גדול, לרצון למחוק את הכאב שלהם ואת עצמם.
אם כן, על פי התורה, מכורים הם נשמות גבוהות שירדו בשליחות מיוחדת ממקומות גבוהים כדי לגאול ניצוצות, וזוהי תפיסה הפוכה מההסתכלות הקיימת היום בחוץ, הרואה במכור טיפוס חסר אחריות, חלש ולא מוצלח. מכור אינו פגום ואינו חולה,
על מנת לטפל בהתמכרויות (וכאן אני מתייחסת לכל סוגי ההתמכרויות, אין הבדל בתפיסה בין מכור לאלכוהול, סמים, מין, קניות, הימורים וכ"ו).
אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר לו כי הוא חלק אלוק ממעל, יש לו כוחות ועוצמות מעל הממוצע, אבל כרגע הם בשבי כי התפיסות העצמיות שלו גורמות לו לא להאמין ולא לבטוח ביכולות שלו.
כמובן שזה רק חלק מהתהליך , אבל אצלנו ב"כנפי רוח" העבודה עם המכור מתחילה בלחבר אותו עם תפיסות רוחניות אלוקיות ,גבוהות, מדויקות. שיבין שהוא לא מה שחשב תמיד אלא הוא נשמה גבוהה עם פוטנציאל גבוה.
לסיכום, על פי התורה, אדם מכור נשלח בשליחות למקום נמוך לעשות עבודה. הוא נבחר בשל היכולות הרוחניות הגבוהות הטמונות בו. אם לא היה בעל יכולות רוחניות גבוהות, לא היה נשלח למקומות נמוכים כי לא היה יכול לצאת משם. כמה שונה היא ההסתכלות של התורה על מי שירד לחושך, לתחתית, כנשמה גבוהה וחשובה שיש לה חלק בגאולת ישראל. על נשמות אלו אומר החכם באדם בשיר השירים: "שחורה אני ונאווה בנות ירושלים, אל תראוני שאני שחרחרות ששזפתני השמש". כלומר אל תסתכלו על החיצוניות שלי, שהיא שחורה, כי במהות אני לא שחורה, אלא שהשתזפתי מהשמש. ואם נסביר את זה בשפתנו, לפעמים נראה מבחוץ שאדם נמצא במקום נמוך, חסר הצלחה וחסר ערך, אבל כל זה אינו מעיד שבמהותו הוא אכן כזה.
ההתייחסות לאדם המכור כבעל נשמה גבוהה נותנת לו יכולת לבחון מחדש את תפיסתו העצמית ולהתחיל להבין ששלחו אותו משמיים כדי שירד נמוך, ולא הוא אשם. כמובן, דבר זה אינו מסיר מעליו אחריות לבחור נכון במהלך הדרך, אלא מסביר לו שהוא במסע שבו הטילו עליו תפקיד, ועכשיו עליו להסכים לתהליך שנפשו עוברת ולקבל כלים כמה זמן שיידרש. וכמו שנלמד בתוכנית, זה לא שלו, התוצאות הן בידיים של השם.
